ייעוץ סביבתי וגיהות תעסוקתית

מכוני טיהור שפכים ומתקני שאיבה

 

טיהור שפכים

קולחים

בוצה

שפכי בתי חולים ושאריות של תרופות בשפכים

טיפול בשפכים

שיטות טיהור שפכים

ברכות חמצון

שפכים          (לתפריט המאמר)  

שפכים הינם נוזל אשר נוצר ע"י פעילות האדם.

שפכים כוללים תוצרי פסולת נוזליים ביתיים, עירוניים, חקלאיים או תעשייתיים ויכולים להכיל מספר רב של מזהמים בריכוזים שונים. 
השימוש הנפוץ ביותר למונח מתייחס לשפכים הזורמים במערכות הביוב וההולכה, (96%) המגיעים למכוני טיהור מסוגים שונים אך עדיין 4% נספגים בקרקע בבורות ספיגה.

נכון לשנת 2008 בישראל מופקים מעל 500 מיליון מ“ק קולחים מדי שנה, כאשר כ-70% מושבים לשימוש בחקלאות בעזרת מכוני טיהור השפכים.                                     

המונח ביוב מתייחס לשפכים המזוהמים בצואה או שתן אך לעתים קרובות משתמשים במנחים אלו לתאר סוגים נוספים של שפכים כגון שפכים תעשיתיים.  

המערכת הפיזית הכוללת צינורות, משאבות, מסכים ותעלות המשמשת להזרמת שפכים ומי ביוב ממקורם לנקודת הטיפול או הסילוק נקראת ביוב.

מקורם של שפכים ומי ביוב נובע ממספר רב של מקורות מזהמים וביניהם פסולת אורגנית אנושית כגון צואה, שתן, נייר טואלט משומש, דליפות של בורות ספיגה, מים מרחצה הכוללים גם מי כביסה, מי שטיפת כלים וכו; מי גשמים שנאספים בגגות, חצרות, וכו אשר מזדהמים על ידי כתמי שמן ודלק ומגיעים למערכת הביוב, נוזלים תעשייתיים עודפים כגון: צבע, קוטלי חרקים, שמנים מסוגים שונים ובהם שמן בישול, פסולת תעשייתית לא נוזלית כגון חול, סבונים, נפט, שמן וחומרים רעילים שונים .


ביוב

ביוב הוא מערכת צינורות תת-קרקעיים, אשר מיועדת לנקז את השפכים העירוניים, ולהוביל אותם למקום שבו לא יהוו מטרד, בעיקר למכון טיהור שפכים. לעתים מובילה מערכת הביוב את השפכים לים או לערוץ נחל, פעולה שגורמת לזיהום מים חמור ולכן מנסים להימנע ממנה.

הביוב הוא מערכת תשתית חשובה בכל ישוב, והקמתה ותחזוקתה מבוצעות על ידי הרשות המקומית לרוב ע"י תאגידי המים שחלקם אף מפעילים קבלני משנה.


טיהור שפכים         (לתפריט המאמר)

טיהור שפכים הוא התהליך שבו שפכים עוברים תהליך טיהור שמאפשר שימוש בהם לחקלאות או הזרמתם לנחלים מבלי שיגרמו לזיהום. טיהור שפכים מבוצע באמצעות מכוני טיהור שפכים או בבריכות חמצון.    

מכון טיהור שפכים הוא מתקן המנקז אליו את השפכים המגיעים אליו באמצעות מערכת הביוב, לשם טיהורם ומאפשר השבה של מי השפכים למערכת - המים המטוהרים משמשים לחקלאות או להשבה לנחלים בטבע. תהליך הטיפול בשפכים במכוני הטיהור האינטנסיביים נחלק לשלושה שלבים עיקריים: טיפול ראשוני, שניוני ושלישוני .
  
איכות הקולחים נקבעת על פי מספר השלבים בתהליך הטיהור. מכוני טיהור אינטנסיביים פועלים, בדרך כלל, על בסיס שיטת הבוצה המשופעלת. בתהליך זה מוזרם אוויר באופן מכני ובכמויות גדולות לאגני אוורור, בהם מתפתחת אוכלוסיית חיידקים פעילה. תרכובות אורגניות וחנקניות המצויות בשפכים עוברות פירוק על ידי החיידקים והופכות לביומאסה או לגז הנפלט לאטמוספרה.

לאחר זמן שהיה של מספר שעות מוזרמים השפכים המטוהרים מאגני האוורור לאגני שיקוע, בהם מופרדים המוצקים המרחפים (רובם הם תאי חיידקים ותרכובות אורגניות לא מסיסות) ומתקבלים קולחים. חלק מהבוצה הנוצרת כמשקע מוחזרת בסחרור לאגני האוורור והיתרה מסולקת כבוצה עודפת.                              

יתרונות השיטה הם צריכה פחותה של שטח וכן בשיטה זו ניתן להפיק קולחים באיכות גבוהה מהמקובל במערכות אקסטנסיביות. מאידך, חסרונותיה הם רגישות גבוהה לאיכות השפכים, נוכחות חומרים רעילים, ריכוז החומר האורגני וטמפרטורת הסביבה. עלות הטיפול בשפכים גבוהה יחסית והתהליך מחייב בקרה צמודה והפעלה על ידי כוח אדם מיומן ברמה טכנית גבוהה.


קולחים                    (לתפריט המאמר)

קולחים הם שפכים (ביוב) שעברו טיפול במכון טיהור או בבריכת חימצון , כלומר רוב המזהמים הורחקו מהם וניתן לנצלם למספר שימושים הכוללים: השקיה חקלאית לגידולים מסויימים, כמי קירור לתעשייה , השקיית מדשאות בפארקים ובגינון עירוני, הזרמה לנחלים, טיוב  והעשרת אקוויפרים.

הקולחים המטוהרים מהווים כ- 25% מסך אספקת המים לחקלאות במדינת ישראל ודבר חשוב ביותר עקב  מחסור במים שפירים . יש לזכור שהדבר תורם  גם למניעת זיהום מי תהום במי ביוב לא מטוהרים.

כמות הקולחים המינים לשימוש גדל מידי שנה. (מ- 500 מליון מ"ק בשנת 2008 עד לצפי של לכ- 690 מליון מ"ק בשנת 2020.


בוצה                   (לתפריט המאמר)

בוצה היא חומר אורגני מוצק הנוצר כחלק בלתי נפרד מתהליך טיהור השפכים. מקורה במוצקים השוקעים באגני הטיפול הראשוני ומיקרואורגניזמים שפירקו את החומר האורגני שבשפכים. הבוצה היא פסולת ומטרד אולם יכולה להפוך לחומר גלם ומשאב, כחומר דשן בחקלאות, לאחר טיפול מתאים. בנוסף קיימות חלופות אחרות כגון שריפה העלול לגרום גם לזיהום אוויר והטמנה. 

תכולת המזהמים בבוצה היא פונקציה של איכות השפכים הנכנסים למכון טיהור שפכים, סוג המכון והטיפול בבוצה לאחר ייצורה. מידת הטיפול בבוצה נגזר מהשימוש בבוצה לאחר הטיפול.                                                                           

טיפול מיקרוביאלי בשפכים מנצל חיידקים  לפרוק החומר האורגני. אחת משיטות הטיפול הנפוצות והיעילות ביותר בקטגוריה זו נקראת בוצה משופעלת. בתהליך זה, הבוצה, שמורכבת בעיקר ממיקרואורגניזמים חיים, מופרדת מזרם היציאה ממתקן הטיפול (קולחים), ומוחזרת לזרם הכניסה. בצורה זו מעלים את ריכוז המיקרואורגניזמים במתקן הטיפול.

מכיוון שהמיקרואורגניזמים הם למעשה המפרקים את המזהמים האורגנים במים, יעילות הטיפול בשפכים עולה.

השימוש בשיטת הבוצה המשופעלת יוצר תהליך ברירה טבעית. בתהליך זה מגוון המינים באוכלוסיית המיקרואורגניזמים במתקן הטיפול יורד, וחלקם של מינים מסוימים באוכלוסייה עולה באופן ניכר. המינים שהופכים להיות דומיננטיים באוכלוסייה של מתקן הטיפול הם אלה שמפרקים את החומר האורגני בשפכים בצורה היעילה ביותר ומופרדים ביעילות גבוהה בתהליך הפרדת הבוצה.

הפרדה ביעילות גבוהה בתהליך הפרדת הבוצה הוא חיוני על מנת שמין מסוים יהפוך להיות דומיננטי.  בתהליכי הפרדה פשוטים המבוססים על שיקוע, האוכלוסייה הדומיננטית אינה דווקא האוכלוסייה שמפרקת את החומר האורגני בשפכים בצורה היעילה ביותר.

דבר זה חשוב בעיקר בשפכי תעשייה המכילים ריכוזים שונים של חומרים אורגנים קשי פרוק. כדי להתגבר על בעיה זו, משתמשים בתהליכי הפרדה אחרים, כגון סינון ע"י ממרנות.  


בעיית המתכות במי הביוב

קיימות דרישות חדשות של המשרד להגנת הסביבה בנושא איטום בריכות עפר במתקנים חדשים לטיפול שפכים עירוניים ובמתקני טיפול אגרו-אקולוגיים חדשים.

בריכות עפר משמשות לטיפול בשפכים סניטריים ו/או אגרו-אקולוגיים באזורים שונים בארץ. בריכות אלו יכולות לשמש כבריכות שיקוע, אוורור וחמצון.

בארץ, נכון לשנת 2008, קיימים עשרות מתקני טיפול שפכים בהם ישנן בריכות עפר לא אטומות. אי איטום של בריכות עפר לטיפול בשפכים מביא לבעיות סביבתיות הנגרמות עקב חלחול מתמשך של השפכים מהבריכה לקרקע וזיהומה (כולל הקרקע בסביבת הבריכות), זיהום אפיקי נחלים, ובעיקר זיהום מי תהום.

זיהום קרקע נגרם כתוצאה מהצטברות מסיבית של מזהמים במשך השנים, בעיקר מתכות כבדות, בקרקע מתחת לבריכות ובסמוך להן.

לדוגמא: במט"שים אקסטנסיביים שסיפקתם היומית היא כ- 1,000 מ"ק/יום, הצטברות המתכות הכבדות בקרקע במהלך 20 שנה יכולה להגיע לערכים של אלפי קילוגרמים של אבץ ונחושת, מאות קילוגרמים של כרום, ניקל ועופרת וקילוגרמים של קדמיום וכספית בשטח הבריכות ובסמוך להן. חלחול שפכים מקרקעית הבריכות עלול אף לזהם אפיקי נחלים במתכות כבדות, תרכובות אורגניות ונוטריינטים.

הצפי הוא שעקב כך יהיה צורך לפנות בעתיד כמות גדולה של קרקע מזוהמת לאתרי פינוי מורשים.

 

בעית  המליחות בשפכים העירוניים

אבקות כביסה מכילות ריכוזים גבוהים ביותר של מלחים - בעיקר נתרן ובורון. בנוסף, חלק ניכר מתכולת אבקות הכביסה המלאות הוא מלח בישול. בהתחשב בעובדה שכמות אבקות הכביסה הנצרכת בשנה בישראל עולה על 40,000 טונות, הרי שמדובר בכמויות גדולות מאוד של מלחים. כמות הנתרן המגיעה לשפכים מאבקות הכביסה עולה על 13,000 טונות לשנה, וכמות הבורון (הרעיל לצמחייה כבר בריכוזים נמוכים) עולה על 260 טונות לשנה.

אחת הבעיות המרכזיות בהשבת הקולחים בישראל הינה תכולת מלח בשפכים, שהיא גבוהה מהמקובל בעולם בעיקר לאור שימוש מסיבי במלח כתוצאה מהכשרת בשר. שפכים עירוניים עשויים להכיל ריכוזי מלח גבוהים, כמו גם דטרגנטים וחומרים סינתטיים רעילים שונים היא ריכוז המלחים הגבוה בהם, שכן הטיפול בשפכים אינו כולל סילוק מלחים. המלחים הנמצאים בשפכים המיועדים להשקיה גורמים להרס מבנה הקרקע, לפגיעה חמורה בגידולים צמחיים ולזיהום מי תהום.

הטיפול

כדי לתת מענה למצב זה יזם המשרד להגנת הסביבה את התקנת תקן ישראלי - ת"י 438: "אבקות ניקוי - דרישות להבטחת איכות הסביבה ולסימון: אבקות כביסה". על פי תקן זה התעשייה נדרשת להשלים הפחתה של 60% בריכוזי הבורון עד שנת 2010, והפחתה בשיעור של 94% עד שנת 2014. בנוסף נדרשת הפחתה של ריכוז הנתרן בשיעור של 33%. במקביל לניסוח התקן החדש יזם המשרד להגנת הסביבה מחקר שנועד לבדוק אם ניתן לצמצם את כמות הדטרגנט המוסף למכונת הכביסה במשקי הבית בישראל בלי לפגוע באיכות ניקוי הכביסה. מסקנותיו של המחקר, שבוצע במכללת שנקר, הן:
1. נוזלי כביסה ידידותיים יותר לסביבה מאבקות הכביסה. אבקות כביסה קומפקטיות (הדורשות כף אבקה למכונה, להבדיל מאבקות רגילות, הדורשות שימוש בכמות של כוס לפחות) מזהמות פחות מאבקות כביסה רגילות.
 
2. ככלל, אבקות כביסה קומפקטיות מביאות לכביסה נקייה יותר בהשוואה לאבקות כביסה רגילות.
 
3. ברוב המקרים ניתן להפחית את מינון אבקות הכביסה המומלץ לשימוש במחצית, בלי לפגוע במידת ניקיון הכביסה.

4. כיום קיימים גם מתקנים מיוחדים לשימוש במכונות כביסה ללא צורך בשימוש בסבון.

 

ניתן לצמצם את השלכותיהם הסביבתיות השליליות של השפכים הביתיים על ידי נקיטה בפעולות הבאות:

1. צמצום פליטת מלחים לשפכים הביתיים על ידי פינוי תמלחות תעשייתיות נקיות לים, שינוי בהרכב חומרי ניקוי הנמצאים בשימוש ביתי, ושינוי דרכי השימוש במלח לטיפול במדיחי כלים. 

2. שינוי ההרכב הכימי של דטרגנטים ביתיים באופן שיכילו חומרים ידידותיים לסביבה.

מרבית מכוני הטיהור הפועלים כיום, כולל השפד"ן, מסוגלים בקושי להתמודד עם העומס האורגני הקיים כפי שהוא, וגם המכונים החדשים מתוכננים לטפל בעומס האורגני של שפכים סניטריים בלבד.

הגדלה חריגה בעומס זה תגרום לקריסת מכוני הטיהור ולהפקת קולחים באיכות גרועה, על כל המשתמע מכך.

תנאי הכרחי לפעולתם התקינה של מכוני טיהור הוא שהשפכים לא יכילו חומרים רעילים או מזיקים לתהליך הטיהור. שפכים בעלי הגבה חומצית או בסיסית חריגה, או המכילים חומרים נפיצים, עלולים לגרום נזקים כבדים למערכות ההולכה ואף לאנשים המטפלים בהן. יש להקפיד כי שפכים תעשייתיים המוזרמים למערכות ההולכה והטיהור של שפכים עירוניים יעברו תהליכי טיהור מתאימים (קדם-טיפול).


שפכי בתי חולים ושאריות של תרופות בשפכים – סיכון סביבתי ובריאותי   
(לתפריט המאמר)


שפכי בתי חולים ושאריות של תרופות בשפכים, עלולים להוות סיכון סביבתי ובריאותי – כך נאמר בדיון בוועדת הכנסת המשותפת (פנים-עבודה) לנושא סביבה ובריאות בראשות ח"כ ד"ר דב חנין שנערכה ביום שני, ה-10 בינואר. הוועדה דנה בזיהום סביבתי הנוצר משחרור מיקרו-מזהמים אורגניים לסביבה.

לקראת הדיון, הוכן מסמך מידע מקיף על-ידי שירי בס ספקטור, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. על-פי מסמך המידע, מיקרו-מזהמים אורגניים הינם בעלי השפעות ביולוגיות, חלקם בלתי-פריק. מקורם בתרופות, בחומרים קוסמטיים, ובחומרים משבשי פעילות המערכת האנדוקרינית (מערכת ההפרשה הפנימית המורכבת מבלוטות המפרישות הורמונים). חומרים רפואיים הניטלים על-ידי בני אדם ובעלי חיים אינם נספגים באופן מלא בגוף. למעשה, כ-90% מחומרים אלו מופרשים חזרה אל השפכים הביתיים והחקלאיים. השפכים הביתיים מגיעים אל מכוני הטיהור אך מערכות הטיהור במכונים אלו אינן ערוכות לטיפול במיקרו-מזהמים אורגניים. מכיוון שמדינת ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בתחום טיהור מי שופכין, כבר בשנת 2009 שימשו 84% מהקולחין להשקיה ובשנת 2015 צפויים כל הקולחין לשמש להשקיה. ברם, השקיה במי קולחין חושפת את הציבור לתוצרת החקלאית שייתכן שהושקתה באמצעות קולחין שהכילו מיקרו-מזהמים אורגניים.

שפכי בתי חולים תורמים בין 5 ל-30% של חומרים רפואיים המגיעים לשפכים העירוניים. שפכי בתי חולים מטופלים כמו שפכים תעשייתיים אולם בשל העובדה שאין תקן למיקרו-מזהמים אורגניים, חומרים אלו אינם מנוטרים ואינם מטופלים ולכן מגיעים אל השפכים העירוניים.

למיקרו-מזהמים אורגניים ממקור רפואי אין תקן בעולם ולכן חומרים אלו אינם מנוטרים או מטופלים. אחד הדרכים להתמודד עם בעיה זו, הוא הניסיון ליישם את עיקרון הזהירות המונעת ולמנוע מראש את הגעתם של החומרים הרפואיים אל השפכים, באמצעות החזרת תרופות שלא נעשה בהם שימוש או בעתיד ובאמצעות יצירת תקן עבור חומרים אלו ויצירת תהליך לניטור וטיפול במים המכילים חומרים אלו.


טיפול בשפכים               (לתפריט המאמר)

היבטים כמותיים

כמות השפכים עירוניים נכון לשנת 2008 מוערכת בכ- 500 מלמ"ש (מיליון מטר מעוקב לשנה).

בשנת 2008:
• טופלו לרמת איכות שלישונית כ- 31% מכלל כמות השפכים: 155מלמ"ש

• טופלו לרמת איכות שניונית כ- 55% מכלל כמות השפכים: 275 מלמ"ש

• טופלו לרמה סבירה כ- 92% מכלל כמות השפכים: 460 מלמ"ש.

• טיפול ראשוני: טיפול מכני הכולל סינון גס של השפכים, שיקוע גרוסת (שיקוע של חלקיקים כבדים) ושיקוע ראשוני הכולל הרחקת חלק מהמוצקים המרחפים והחומר האורגני.

• טיפול שניוני: טיפול ביולוגי בו מתבצע תהליך של פירוק החומר האורגני בשפכים, הרחקת המוצקים המרחפים, שיקוע של הבוצה (המכילה בעיקר את החיידקים המפרקים) וחיטוי הקולחים לצורך סילוק מיקרואורגניזמים פתוגנים (מעבירי מחלות). בתהליך מתקבלים קולחים צלולים בעלי ריכוז חומר אורגני נמוך המתבטא בריכוז צח"ב -  BOD (צריכת חמצן ביולוגית) הנמוך מ- 20 מ"ג/ל' וריכוז מוצקים מרחפים הנמוך מ 30 מ"ג/ל'. מה שקרוי איכות קולחים 20/30.

• טיפול שלישוני: טיפול שלישוני הוא טיפול נוסף לקולחים המעלה את איכות הקולחים לכזו אשר ניתן להשתמש בקולחים להשקיה בלתי מוגבלת-גידולים חקלאיים למאכל אדם ו/או השקיה מעל אקוויפרים וזאת בלי חשש לבריאות הציבור או זיהום האקוויפר. טיפול שלישוני יכול לכלול אחד או יותר מהתהליכים הבאים:

1. סילוק חנקן בתהליך ביולוגי.

2. סילוק זרחן בתהליך ביולוגי ו/או על ידי כימיקלים.

3. סינון נוסף של מוצקים מרחפים.

• סינון גרביטציוני : החדרה לתת קרקע - סינון הקולחים על ידי החדרה דרך חול שבסופו מתקבלים קולחים באיכות גבוהה מאוד. תהליך זה דורש משאבי קרקע גדולים (בישראל הדבר נעשה כיום רק במכון הטיהור של גוש דן - השפד"ן).

 

• סינון בלחץ: סינון הקולחים על ידי העברתם במסנני חול סגורים, בשיטה זו אין צורך בשטח גדול וקיימת בקרה טובה יותר על איכות הקולחים. המחיר הוא בצורך בעבודה עם לחצים גבוהים המסופקים על ידי משאבות - תהליך הדורש אנרגיה. דוגמה לתהליך כזה בארץ הוא מכון טיהור השפכים בכרמיאל.

שיטות טיהור שפכים                (לתפריט המאמר)

מכוני טיהור אינטנסיביים פועלים, בדרך כלל, על בסיס שיטת הבוצה המשופעלת. בתהליך זה מוזרם אוויר באופן מכני ובכמויות גדולות לאגני אוורור, בהם מתפתחת אוכלוסיית חיידקים פעילה. תרכובות אורגניות וחנקניות המצויות בשפכים עוברות פירוק על ידי החיידקים והופכות לביומסה או לגז הנפלט לאטמוספירה.

לאחר זמן שהיה של מספר שעות מוזרמים השפכים המטוהרים מאגני האוורור לאגני שיקוע, בהם מופרדים המוצקים המרחפים (רובם הם תאי חיידקים ותרכובות אורגניות לא מסיסות) ומתקבלים קולחים.

חלק מהבוצה הנוצרת כמשקע מוחזרת בסחרור לאגני האוורור והיתרה מסולקת כבוצה עודפת.

יתרונות וחסרונות של השיטה

יתרונות השיטה הם צריכה פחותה של שטח וכן בשיטה זו ניתן להפיק קולחים באיכות גבוהה מהמקובל במערכות אקסטנסיביות. מאידך, חסרונותיה הם רגישות גבוהה לאיכות השפכים, נוכחות חומרים רעילים, ריכוז החומר האורגני וטמפרטורת הסביבה. עלות הטיפול בשפכים גבוהה יחסית והתהליך מחייב בקרה צמודה והפעלה על ידי כוח אדם מיומן ברמה טכנית גבוהה.

מכוני טיהור אקסטנסיביים

תהליכים אקסטנסיביים כוללים בדרך כלל בריכות ייצוב אנאירוביות (בהן עומק המים גדול יחסית), המשולבות עם בריכות אירוביות רדודות. בבריכות אלו מתפתחות אצות התורמות חמצן למים ומסייעות בכך לפירוק מיקרוביאלי של המזהמים. בבריכות בהן מצוי עומס אורגני גבוה או פני שטח קטנים יחסית, יש לעתים צורך בהוספת אוורור מכני לשיפור תהליכי החמצון.

 


בריכות חמצון               (לתפריט המאמר)

בריכות חמצון הן מקווי מים מלאכותיים שאליהם מתנקזים שפכים של יישובים קטנים, לשם טיהור שפכים ביתיים. בבריכות מתבצע סילוק של החומר האורגני שבשפכים באמצעות חמצון ביולוגי. שיטה זו מתאימה בעיקר ליישובים קטנים ומבודדים, שבהם מאות ספורות של תושבים, ובעבר הייתה השיטה הנפוצה בישראל.

תהליכי הטיהור המתבצעים בבריכות חמצון מתבססים על סימביוזה בין אצות ירוקות המבצעות הטמעה בשכבת המים העליונה, שאליה חודרות קרני השמש, ובכך מעשירות את המים בחמצן, לבין מיקרואורגניזמים המנצלים את החמצן כדי להתקיים ולפרק את החומר האורגני המצוי בשפכים.

התהליך רגיש לתנאי האקלים, לטמפרטורה, לאורך היום, להיפוך שכבתי של המים וכדומה. ככל שעומס השפכים על הבריכות גדול יותר, הן הופכות למטרד בגלל היחס בין קצב ייצור החמצן הנגרם על ידי השמש והאצות (פוטוסינתזה), לדרישת החמצן הנגרמת על ידי כמות השפכים.

המים בבריכת חמצון הם סביבה עוינת לבעלי חיים. הכמויות הגדולות של חומרי מזון גורמות להתפתחות יתרה של אצות בבריכה. האצות מבצעות פוטוסינתזה בנוכחות אור יום ונשימה בלילה, ויוצרות מחזוריות יום-לילה בבריכה. במשך היום ה-pH וריכוז החמצן עולים. ערך ההגבה הגבוה גורם לעליית ריכוז האמוניה לעומת יון האמון. במשך הלילה, לעומת זאת, יש ירידה בערך ההגבה וברמת החמצן המומס עד מתחת ל?p.p.m   . 0.1 בעלי חיים שמסוגלים לחיות בבריכות חמצון צריכים להתמודד עם ריכוזי אמוניה גבוהים ביום ועקת חמצן במשך הלילה. כל זאת בנוסף לריכוזי ניטרטים, דטרגנטים ומזהמים אחרים.

ברם, ישנם בעלי חיים שמעדיפים התפתחות במים מזוהמים בחומר אורגני. כאלה הם למשל יתושי כולכית מצויה טרדנית, ואכן, בעיית היתושים הללו קיימת בכל אגני החמצון, תעלות הביוב והנחלים המזוהמים שבהם מוזרמים שפכים, שכן אלו מהווים מוקדי דגירה עיקריים של היתושים. במקווי מים בלתי מזוהמים מתפתחת אוכלוסייה של אויבים טבעיים לזחלי יתושים כמו דגים, זחלי חיפושית המים, זחלי שפיריות וראשנים. במקווי מים כאלה מתפתחים בדרך כלל מעט מאוד זחלי יתושים או שהם נעדרים כליל. אולם, בניגוד לטורפיהם, מסוגלים הזחלים של יתושי כולכית מצויה טרדנית, להתקיים בסביבה העוינת מאוד של חלק ממקווי המים המלאכותיים, משום שטווח התנאים לקיומם של הזחלים רחב בהרבה מן הטווח הצר שבו מתקיימים אויביהם. התפתחות הזחלים מתרחשת במים מתוקים או מליחים, בטווחי חומציות וטמפרטורה רחבים ובמים שבהם העומס האורגני גבוה וריכוז החמצן נמוך. בנוסף להיעדר כמעט מוחלט של אויבים, מצויות במי בריכות החמצון תרכובות של זרחן ושל חנקן בריכוזים גבוהים, המדשנות את גדות

הבריכות וגורמות להתפתחות צמחייה עשירה על שפת המים, שהיא חביבה על יתושים אלה. גם הזרימה האיטית בבריכות ופני המים השקטים הם גורמים ההופכים את בריכות החמצון לבתי גידול אידיאליים לזחלי יתושים.

מכוני טיהור שפכים ומתקני שאיבה